החלטה בתיק ת"א 37603-10-11

1. לפניי עתירת המבקשת לתיקון כתב התביעה, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 92 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).
2. המדובר בתביעה שהוגשה על פי חוק לשון הרע התשכ"ה-1965 כנגד המשיבות בגין עיקול שביצע מי מטעמה של המשיבה 2 (להלן: "שוהר") במשרדיה של המבקשת, ובמסגרתו עוקל מכשיר טלוויזיה, וזאת בשל חוב הנובע מדו"ח חנייה המיוחס למבקשת. המבקשת תבעה גם את המשיבה 1 (להלן: "העירייה") שסמכותה לגביית קנסות החנייה הואצלה לשוהר. המבקשת טענה בכתב התביעה כי העירייה לא שלחה פירוט דו"חות החניה אל המשיבה עובר לביצוע העיקול, על אף בקשותיה של המבקשת. עוד טענה היא, כי במעמד העיקול נכחו ספקים רבים שהיו עדים להתרחשות, כאשר המעקל מלווה בשוטרים עיקל מכשיר טלוויזיה, אשר היה מחובר אל הקיר, מכשיר שהיה מיועד לפרסום חברת "בורגר ראנץ'" ואינו בבעלות המבקשת. עוד טוענת המבקשת כי ערכו של המכשיר המעוקל גבוה לאין ערוך מגובהו של החוב, אולם הוא נלקח על אף שהוצע למעקל מכשיר אחר, שערכו עולה אף הוא על ערך החוב המיוחס למבקשת. המבקשת טענה כי החובות "בטלים ומבוטלים" שכן לא הוכח כי בוצעה עבירה וכי עוקל מכשיר שאינו בבעלות המשיבה, ועל כן העיקול בוצע ברשלנות ובהיעדר סמכות.
3. עוד יצויין כי בסעיף 17 לכתב התשובה לכתב ההגנה, העלתה המבקשת טענה חדשה שלא בא זכרה בכתב התביעה. לטענתה, ראש העירייה לא היה מוסמך להאציל סמכות לשוהר לבצע גביית חובות מטעמה, ועל כן פעולותיה של שוהר לגביית חובות נגועות באי-חוקיות. סעיף זה עתרו המשיבות למחוק בשל הרחבת חזית, ובקשת המשיבות נענתה והסעיף נמחק עפ"י החלטתי מיום 26.03.12. לאור החלטתי הנ"ל הוגשה הבקשה שלפניי.
4. המבקשת עותרת לתיקון כתב התביעה, שכן  אי החוקיות בו נגוע הליך ההוצאה לפועל - הנובע מאי חוקיות האצלת הסמכות לגביית דו"חות חנייה לידי שוהר, הינה טענה מרכזית, כך לטענת המבקשת אשר מהווה אחת המחלוקות המרכזיות בתיק והכרעה בה תשליך על חוקיות העיקול שבוצע ועל ההכרעה בגורל טענת המבקשת לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לה בגין העיקול הנ"ל, ועל כן אין זה סביר כי משיקולים פרוצדוראליים לא תתברר מחלוקת זו לגופה. על כן, עותרת המבקשת לתקן את כתב התביעה כאשר הוא כולל הטענות בדבר חוסר הסמכות בה לוקה האצלת הסמכויות מן העירייה לשוהר. המבקשת טוענת כי אף אם יש בטענה זו משום הוספת עילה לכתב התביעה, אין בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, שכן התובענה מצוייה בשלביה המקדמיים, ועל כן לא ייגרם למשיבות כל נזק אם ייעתר בית המשפט לבקשתה. המבקשת עותרת לדחיית מועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה, עד למועד סביר לאחר ההכרעה בבקשה זו.
5. המשיבות טוענות מנגד כי הטענות אותן עותרת המבקשת להוסיף לכתב תביעתה אינן בגדרי סמכותו העניינית של בית משפט זה, שכן המדובר בתקיפת החלטת ראש העיר - דבר המסור לבית משפט לעניינית מנהליים, ועל כן אין כל הצדקה להיעתר לבקשה. עוד מוסיפות המשיבות כי המבקשת לא צירפה את ראש העיר או את החברה הכלכלית של העירייה כצד לתביעה, על אף שהמבקשת מעלה טענות כנגדן, וגם מסיבה זו יש לדחות את הבקשה.

6. באשר לתיקון כתב התביעה - תקנה 92 לתקנות קובעת כדלהלן:

בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין" .

גישתם של בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, ככלל, היא ליבלית. כל אימת שתיקון כתב טענות מיועד להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת ואין בכך כדי לגרום נזק או עיוות דין לבעלי הדין, נוטה בית המשפט להיעתר לבקשה ברוחב לב (ראו לדוגמא : רע"א 2345/98  סלים דנגור ו-3 אח' נ' חנוך ליבנה ו-3 אח' פ"ד נב(3) 427, בעמ' 431-432; ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי פד"י מו(3), 214). החריג לכלל הנ"ל הוא, שיהוי ניכר בהגשת הבקשה, חוסר תום לב של מגישה, או כאשר יגרם נזק לצד שכנגד ע"י שלילת הגנה שהייתה קמה לו אילו התביעה הייתה מוגשת מחדש (ראו: רע"א 60/03 יעקב רובין, עו"ד נ' ירחמיאל אפלבוים פ"ד נז(3) 475).

אולם, תיקון כתב התביעה אינו מהווה מקצה שיפורים, ובעת התרת התיקון תילקח בחשבון התנהגות בעל הדין בטרם הגשת הבקשה ( ע"א 329/60 פנחס נ' תעשית אבן וסיד פ"ד 4, 487). בית המשפט ישקול את התנהגות בעל הדין המבקש את התיקון באמצעות בחינת הסיבה אשר גרמה לבעל הדין, לטענתו, להשמטת הטענה אותה הוא מבקש להוסיף בבקשתו (ראו: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 153).

7. בענייננו, נראה כי שאלת "אי החוקיות" הנוגעת להאצלת סמכותה של העירייה לגביית דו"חות חנייה, הינה שאלה שבמחלוקת בין בעלי הדין (וזאת, מבלי לחוות דעתי בשאלה אם קבלת טענה זו בסוף המשפט תביא לקבלת התביעה), ומן הראוי להביאה לכך שבית המשפט יוכל להכריע בה לגופה.  בנוסף, לאור השלב המקדמי בו התביעה מצוייה, לא ראיתי כי למשיבות ייגרם עיוות דין כתוצאה מתיקון כתב התביעה וככל שייגרם להם נזק, הרי ניתן לפצות עליו בפסיקת הוצאות. למסקנה זו הגעתי נוכח העובדה כי אף שהתיק קבוע להוכחות, טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית, טרם נשמעו עדים והתנהלה ישיבת קדם משפט אחת.
8. אינני מקבל טענת המשיבות, כי הסמכות לדון בטענות מן הסוג הנ"ל נתון לבית המשפט לעניינים מינהליים. אי-חוקיות מעשה מינהלי יכולה להיות עילה לתביעה אזרחית ובית המשפט יידון בתוקף או בחוקיות המעשה אגב גררא. אין בית המשפט דן בתקיפה ישירה של המעשה המנהלי, כי אז הסמכות היא של בית המשפט לעניינים מנהליים על פי סעיף 8(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תש"ס-2000, אולם בעניינו כאמור, מתבקש בית המשפט לבחון את חוקיות האצלת הסמכות וזאת רשאי בית המשפט לבחון עפ"י סעיף  76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (ראו: ע"א 256/70 פרידמן נ' עיריית חיפה פד"י כ"ד (2) 577
9. עוד יש לציין, כי העובדה שהמבקשת החליטה משיקוליה שלא לצרף את ראש העיר או החברה הכלילית כנתבעת, אינה מונעת תיקון כתב התביעה.
10. אני מקבל את הבקשה. המבקשת תגיש כתב תביעה מתוקן תוך 14 ימים. כתב הגנה מתוקן יוגש תוך 30 ימים מיום קבלת כתב התביעה המתוקן.
11. נוכח האמור לעיל, אני מבטל את מועד ההוכחות שנקבע ליום 28.5.12 וקובע ישיבת קדם משפט ליום 11.7.12 בשעה 9:00.
12. לאור עיתוי הגשת הבקשה, אשר היעתרות לה גוררת דחיית המועד להגשת תצהירי עדות ראשית ומועד דיון ההוכחות והיא גוררת אף הגשת כתב הגנה מתוקן, וזאת כאשר המבקשת יכולה הייתה להעלות טענותיה עוד בכתב התביעה המקורי שהגישה, ראיתי לחייב המבקשת בהוצאות המשיבות בסך 2,500 ש"ח.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ב, 09 מאי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: